תנאים לקיומה של צוואה

מיומנו של מנהל משרד החקירות מאיר נוה:

פנה אלינו עו"ד העוסק בדיני משפחה בעניין צוואה שנחתמה והורישה סכומי כסף ניכרים לבני זוג.

העו"ד יצג בן משפחה אחד, שלא הוזכר בצוואה.

הוא ביקש מאיתנו לבדוק אם המנוח היה שפוי לפני מותו והאם מוטבי הצוואה נכחו בחדרו של עוה"ד, בעת חתימת הצוואה. למיטב ידיעתו, המנוח לא התמצא בזמן ובמרחב חודשים ארוכים לפני מותו ולא סביר שהגיע למעמד החתימה בכוחות עצמו.

היה וכן אמר, הצוואה פסולה בשל לחץ בלתי הוגן שהופעל על המצווה (עפ"י החוק).

המנוח נפטר בבי"ח לחולי נפש "שערי מנשה". שם לא רצו לתת לנו מידע כלשהו, פרט לכך שאכן המנוח היה מאושפז שם עד יום מותו.

הצעד הבא היה ביקור שערך הכותב בבית האבות בו שהה המנוח, עד מספר חודשים טרם מותו, במשך מספר שנים.

בתחילה, דיבר החוקר הפרטי עם אחד הדיירים, בן למעלה מ-90, שהיה צלול ובהיר (לפחות כמו שמעון פרס…).

השיחה איתו התנהלה באנגלית.

הדייר הביא מספר דוגמאות לכך שהמנוח לא התמצא בזמן ובמרחב ובנוסף היה בלתי שפוי בעליל בשנה וחצי האחרונות לשהותו שם (מתוך 5 שנים).

כך למשל הוא נהג לצאת מהמוסד ולא זכר את הדרך חזרה והמשטרה היא שהיתה מחזירה אותו כל פעם למוסד. הוא גם לא היה זוכר באיזה חדר הוא גר.

המנוח נהג לומר "אני הולך לבקר את אמא" או "את אחותי" – שתי נפשות שהלכו לעולמן לפני עשרות בשנים.

למנוח סיפר הזקן, לא היו חברים במקום וקרובי משפחה באו לבקר אותו לעיתים מאוד רחוקות.

המנוח עלה ארצה מפנמה והאידיאה פיקס שלו היתה לחזור לשם, סיפר הזקן.

באשר להיבטים הכספיים, כאן הזקן לא ידע והפנה אותנו לאחות.

זו סיפרה, שהיו לו קרובים רחוקים והם לקחו לו את כל הכסף.

לפני שהחלה הדרדרות, הוא בחר כאפוטרופסית אשה מבוגרת, קרובת משפחה של אחותו.

זו נהגה לבקר אותו לעיתים רחוקות, כ-5 דקות כל פעם.

האחות סיפרה, ששוחחה פעם עם האפוטרופסית, רופאה בדימוס, שעשתה עליה רושם של אשה קשה וגם לא כ"כ נורמלית.

שוחחנו בהמשך עם רופא המוסד, שהסכים לספר לנו שהמנוח סבל בשנים האחרונות לחייו מסקלרוזיס.

בהמשך, איתרנו את העדים שחתמו על הצוואה ולמרות ששניהם טענו בתוקף שהמנוח היה שפוי לחלוטין טרם מותו (אחד מהעדים עשה בעצמו רושם שהוא סובל מסקלרוזיס), הוא כינה את הרחוב בו שכן משרדו של עוה"ד דרך העצמאות בחיפה בשמו שלפני קום המדינה רחוב המלכים ואת שם הבנק, בנק כללי כינה "בנק רוטשילד".

למרות זאת, שני העדים מסרו לנו עובדה מאוד חשובה: בטרם חתימת הצוואה נכחו בחדר גם שני מוטבי הצוואה.

המהלך האחרון בחקירה כלל ביקור בית אצל מוטבי הצוואה (למותר לציין כי כל החקירות נערכו בכיסוי).

הם הפליגו בתשבוחות על מצבו הנפשי של המנוח והתרעמו על כך שהוא הועבר בסוף ימיו ל"שער מנשה", למרות שלא היה חולה נפש לדעתם.

אולם, גם הם כנראה לא תודרכו מספיק טוב וסיפרו, שהיו בחדר יחד עם העדים והמנוח, בעת חתימת הצוואה.

סוף טוב הכל טוב: הצוואה בוטלה וגם הלקוח שלנו זכה בנתח מכספי הירושה.