עיוור, עיוור – אבל רואה לא רע…

סיפורנו הפעם נסוב על דמות ציבורית במגזר הערבי, שטען כי איבד את כושר השתכרותו, היות והתעוור.

הגענו לכפר ביום חורף בהיר ואיתרנו את האיש בחברת בני משפחתו, מחוץ לבית.

סיפרנו לו את סיפור הכיסוי, הוא בקש מאיתנו פרטים והושטנו לו את החומר הרלוונטי לסיפור הכיסוי. הוא קרא את החומר ללא כל קושי.

לאחר מכן, הזמין אותנו לביתו. הוא צעד לכיוון הבית, כאשר אין מדרגות לכיוון הדלת, אלא רק בטון מצופה גרנוליט וריצוף בגובה 100-80 ס"מ, מכשול המצריך טיפוס.

האיש עלה במהירות, תוך כדי שהוא ממש מדלג לכוון הדלת, ללא כל בעיה.

אג,ב סיפור הכיסוי הוא ספר לנו, שהוא אדם עסוק למרות שאינו עובד, היות ועבד מספיק בימי חייו.

בשלב מסוים, ביקש מאיתנו לראות שוב את החומר המתייחס לספור הכיסוי וקרא אותו למרות התאורה הקלושה שהיתה בחדר.

לאחר מכן, ניגש לחדר סמוך, שם החל נכדו התינוק לבכות, שלף אותו מהסלסילה והחל לרדת ברצפת הבטון כשהתינוק בזרועותיו. הצענו לו עזרה, אך הוא סרב.

בחצר הבית, הוא נכנס למכונית מרצדס וספר לנו בתשובה לשאלה, שהוא נוהג בה 1,500 ק"מ לחודש בממוצע: לסידורים, לקניות, לטיולים, לאירועים באזור וכיו"ב.

לסיכום, מה נאמר ומה נדברה – הלוואי וכל העיוורים היו רואים כמוהו…