ביטוח חבות מעבידים – מקרה ראשון

עובד בניין, שנפגע בעת עבודתו ונפל מפיגום גבוה טען, כי בעקבות הנפילה ותוצאותיה (שבר מרוסק ברגל) אבד את כושר העבודה הפיזית שלו. ומכיוון שהוא איש לא משכיל, אבד למעשה את כושר השתכרותו.

כמקובל במקרים כאלה, הוא צרף לכתב התביעה היצירתי שכתב עורך הדין שלו, חוות דעת לא פחות יצירתית של רופא מומחה לכירורגיה אורטופדית, שפסק לו מעל 50% נכות צמיתה.

משרד עורכי הדין של חברת הבטוח פנה בתחילה למשרד חקירות אחר, מהגדולים בענף במדינה.

אותו משרד חקירות ערך לכאורה תצפיות בהן מצא, שהאיש אינו עובד.

עוד כתבו, שהיות והוא חרש, ניתן לתקשר איתו רק ב-ס.מ.ס.

רק אח"כ פנו אלינו.

עברנו על דו"ח החקירה של אותו משרד חקירות, חוקר פרטי ממשרדנו נגש לכתובת שהיתה רשומה בדו"ח החקירה. התברר שהאיש עבר לכתובת אחרת.

החוקר הפרטי שלנו איתר את הכתובת החדשה אליה לכאורה עבר האיש והתברר שגם זו אינה נכונה.

החוקר הפרטי שלנו החליט איפוא לחקור בכיסוי את הוריו של האיש והצליח להוציא מפיהם כי הוא עובד במפעל מסוים בראש העין ואת מספר הנייד שלו.

מצויד במידע זה, הצליח החוקר הפרטי שלנו לדובב את האיש (כזכור, משרד החקירות שעבד לפנינו טען שלא ניתן לשוחח עם האיש!) ולהוציא ממנו את שם המפעל בו הוא עובד.

החוקר הפרטי שלנו איתר את המפעל ונסע לשם. הוא פגש באחד העובדים, שהצביע לו על האיש: האובייקט נראה יושב ליד שולחן ומרכיב במהירות בידיים מעגלים מודפסים.

היות והחוקר הפרטי שלנו ראה קופסת סיגריות על שולחנו של התובע, הוא הניח שיצא להפסקת עישון והמתין לו בסבלנות בפינת העישון.

ואכן כעבור שעה קלה, יצא התובע לעשן והחוקר הפרטי שלנו נגש אליו לדובב אותו.

הסתבר שהאיש שומע כל מילה. הוא ספר שהוא מגיע לעבודה כל יום במכוניתו. הוא עובד במקום כבר שנה וקודם לכן (בתקופה בה טען משרד החקירות השני שאינו עובד), עבד במפעל אחר בחברה השוכנת מצדו האחר של המפעל בו הוא עובד כיום, גם שם עבד במשך שנה. קודם לכן ספר, למד בטכניון בחיפה.

הוא עובד כל יום מ-7 בבקר עד 6 בערב.

החוקר הפרטי שלנו התרשם שאכן התובע סובל מבעיית שמיעה וכתוצאה מכך הוא כבד פה, אך ניתן בהחלט להבין אותו ופרט לכך הוא אינו סובל מכל מגבלה.

מה המסקנה מספור זה ומספורים נוספים אותם נספר בנפרד:

חברות הבטוח מעסיקות חברות חקירה לפי השם ולא לפי האיכות.

כתוצאה מכך הן משלמות הן לתובעים והן לאותן חברות חקירות, סכומי כסף מיותרים.

בסופו של דבר החשבון מוגש לנו, לכולנו, המבוטחים, שכתוצאה מכך, משלמים תעריפי בטוח מנופחים.

ומה ניתן ללמוד מכך על כתבי התביעה שעורכי-דין יצירתיים מחברים: שלפעמים, כל קשר בינם לבין המציאות אינו קיים (במקרה שלנו נטען שהאיש היה פועל בניין, שאבד כתוצאה מהתאונה את כושר ההשתכרות שלו).