החקלאי הנכה

לפני שנים רבות, כשחברות הביטוח לא הכירו עדיין את המושג "תעריף אבנר" או לחילופין "תעריף אבנר מינוס 20%" והבינו שהחיסכון בשכר טרחה עבור חקירה פרטית גורם לתשלום יתר פי כמה וכמה לתובע, הזמין אצלי עו"ד ידוע מחיפה, שזה מכבר יצא לפנסיה, חקירה פרטית אודות חקלאי ממושב קטן בגליל העליון שלטענתו הפך לנכה קשה אחרי תאונת דרכים בה היה מעורב ואינו מסוגל עוד להמשיך ולנהל את המשק שלו.

בשלב הראשון של החקירה הוצאתי חוקר פרטי לשטח והוא בישר לי שמדובר בבית פרטי שאין כל אפשרות להציב תצפית עליו בלי להיחשף, מה גם שמאחוריו משתרעים מטעים ואין כל אפשרות לראות מתי החקלאי יצא מהיציאה האחורית של ביתו ויכנס למטעים.

גם ניסיונות שעשה אותו חוקר פרטי מקצועי לדובב את אשת החקלאי או שכנים, לא העלו ממצאים של ממש.

השכנים היו "פטפטנים" ממש כמו אשתו של החקלאי.

בימים ההם לא היה עדיין מושג של חוקר פרטי בעל רשיון, היות ולא נדרשו אז רשיונות לחוקרים פרטיים.

ממש במזל הזדמן באותם ימים למשרד החקירות שלי בחור צעיר, שזה עתה השתחרר מצה"ל וחיפש עבודה.

הבחור עשה רושם טוב וממש כמו אליהו הנביא שהפך את אלישע לנביא ברגע ששם עליו גלימה – הסמכתי בו במקום את אותו הבחור להיות חוקר פרטי, שמשימתו הראשונה להתקבל לעבודה אצל אותו חקלאי.

הניסיון הצליח – החקלאי אכן היה זקוק לידיים עובדות, בחור צעיר שהשתחרר זה עתה מצה"ל התאים לו הן מבחינת הרקע והן מבחינת השכר שהיה אמור לשלם לו (שכר זעום ביותר).

וכך במשך מספר שבועות עבד "החוקר הפרטי" אצל החקלאי וצילם אותו בציוד סמוי, שהיה אז מאוד פרימיטיבי ביחס להיום, אבל עדיין יעיל: התובע נראה עובד במרץ בחלקות שלו, נוהג בטרקטור ובקצרה – כל מה שטען שאינו מסוגל לעשות עקב התאונה, עשה גם עשה.

גם העורך דין וגם מנהל התביעות של חברת הביטוח היו מרוצים עד הגג ושילמו את החשבון שהגיש להם משרד החקירות שלנו בגיל ובשמחה.

האלטרנטיבה היתה יכולה להיות הרבה יותר יקרה מבחינתם.

אכן היו ימים כשמנהלי מחלקות התביעות בחברות הביטוח, היו אנשים חושבים וידעו להעריך עבודה של חוקר פרטי בלי לנסות לכווץ לו את שכר הטרחה עד שיצא לו החשק לעבוד עבורם (במקרה שלי הם "הצליחו" להוציא לי את החשק לעבוד עבורם).