ריגול תעשייתי

ריגול תעשייתי הינו מושג בעל קונוטציות בעייתיות. מושג זה משמש בעיקר בכדי לתאר גניבה של סודות ופטנטים בין חברות. בעולם התעשייה כל פטנט אשר יכול לשפר אף מקצת את הייצור יכול לחסוך כסף רב וכל פטנט שמוביל למוצר שניתן למכור לציבור יכול להכניס כסף רב, כך שוודאי לא מפתיע אף אחד לשמוע שלמרות החוקיות המפוקפקת חברות רבות סביב העולם נעזרות בריגול תעשייתי בכדי למקסם את יתרונן בשוק.

ריגול תעשייתי – במה הוא עוסק?

ריגול תעשייתי מתרחש בין ארגונים ומבוצע למטרות פיננסיות או מסחריות. לצד ריגול זה, קיים גם ריגול כלכלי (Economic), המתבצע ביוזמת מדינות אשר בהן עסקים, הממוקדים בפיתוח כלכלי, נמצאים בבעלות המדינה.

ריגול תעשייתי לאומת ריגול כלכלי

שתי צורות ריגול עיקריות מאפיינות את שני הסוגים – ריגול תעשייתי וריגול כלכלי:

• רכישת קניין רוחני, כגון:
  • טכניקות ותהליכי ייצור
  • מיקומי ייצור
  • מידע קנייני או תפעולי (כגון: נתוני לקוחות, תמחור, מכירות, מחקר ופיתוח, מדיניות, מכרזים, אסטרטגיות תכנון ואסטרטגיות שיווק).
• גניבת סודות מסחריים, שוחד, סחיטה או מעקב טכנולוגי באמצעות תוכנות זדוניות.

כאמור, לא רק ארגונים מסחריים יכולים ליפול קורבן לריגול תעשייתי, גם ממשלות הופכות מטרות לריגול שכזה (למשל כדי להשפיע על תנאי המכרז הממשלתי).

מהו סדר מסרחי?

ריגול תעשייתי וריגול כלכלי עשויים לחתור לחשיפת סודות מסחריים.

המונח ׳סוד מסחרי׳ מתייחס לכל סוגי המידע )פיננסי, עסקי, מדעי, טכני, כלכלי והנדסי(; כמו גם לנוסחאות, עיצובים, אבות טיפוס, שיטות, טכניקות, תהליכים, נהלים, תוכניות או קודים – בין אם אלה מוחשיים או לא, ובין אם הם מאוחסנים, מלוקטים, או מונצחים פיזית, אלקטרונית, גרפית, צילומית ובכתב, ובתנאי ש:

• בעלי המידע נקטו באמצעים סבירים כדי לשמור על סודיות המידע;
• מידע זה מפיק ערך כלכלי עצמאי, ממשי או פוטנציאלי, מעצם העובדה שהוא לא ידוע באופן כללי ואינו ניתן לאבחון בקלות (באמצעים מותאמים), על ידי הציבור.

עוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

משרד חקירות בחיפה | למעבר לחוקר פרטי מומלץ >>

ריגול תעשייתי – כיצד הוא מתבצע?

מתחת למטרייה של ריגול תעשייתי ניתן למצוא כמה טכניקות ריגול, כמו:

• הסגת גבול בנכס השייך לארגון מתחרה; או השגת גישה לא מורשית לקבצים שלו.
• התחזות כעובד של הארגון המתחרה, כדי ללמוד סודות מסחריים או להשיג גישה למידע המאפשרת חדירה לפרטים האישיים של הלקוחות.
• שימוש בהאזנות סתר, או בכל דרך אחרת המאפשרת להאזין לתקשורת המתבצעת בין המתחרים.
• פריצה למחשב המתחרה או השבתתו באמצעות מתקפת סייבר (כמו מתקפת כופר(.
• שינוי רישום שם הדומיין של המתחרה, על ידי חטיפת הדומיין.
• ניצול לרעה של אבטחת רשת פנימית (internal) לקויה והשגת גישה לרשת של המתחרה.
• תקיפת אתר של המתחרה על ידי ניצול פגמים באבטחת המחשב, שנחשפו ברבים.
• שימוש בדוא״ל מזויף ופישינג כדי להערים על עובדי המתחרה כך שיתפתו לחשוף מידע סודי או נתונים רגישים.
• חיפוש פרצות בנתוני צד ג׳ ובנתונים שדלפו לרשת האפלה (darknet).

לסיכום המאמר ריגול תעשייתי

עם זאת, לא כל ריגול תעשייתי הוא עד כדי כך דרמטי. חלק גדול מהידע מגיע ממודיע פנימי המעביר סודות מסחריים מחברה אחת לאחרת. למשל, עובד ממורמר או עובד לשעבר המועסק כעת בחברה המתחרה – יכולים לחשוף מידע קנייני וסודות של החברה, בשוגג או במתכוון. בימינו, כאשר חדשנות מציעה יתרון תחרותי, קל להבין מדוע הפך ריגול תעשייתי לאיום כה גדול על אבטחת הסייבר.