הצעת חוק חוקרים פרטיים תשס"ד

פרק א': הוראות כלליות

הגדרות:

בחוק זה

"הארגון היציג" – הארגון אשר חברים בו המספר הגדול ביותר של חוקרים פרטיים.

"חקירה פרטית" – פעולה או אוסף פעולות המבוצעות לצורך השגה, איסוף, גלוי מידע או ראיות על הזולת או על רכושו של הזולת. לצורכי אחרים בדרך של שירות לכל או בדרך קבע עבוד מעביד ושלא לצורכי מחקר מדעי, סקר דעת קהל או פרסום ברבים או לצורך מסירת ידיעות לבעל רישיון לפי חוק שירות נתוני אשראי התשס"ב ב-2002.

• "חוקר פרטי מקצועי ומיומן" – מי שקיבל רישיון לעסוק בחקירות פרטיות על פי חוק זה:
• "מאמן בחקירות פרטיות" – מי שהוכר ע"י ועדת הרישוי כמי שמוסמך להכשיר מתמחים בחקירות פרטיות (להלן מאמן).
• "מתמחה בחקירות פרטיות – מי שהתקיימו בו תנאי הכשירות לקבל רישיון חוקר פרטי על פי חוק זה למעט תקופת התמחות ואשר נרשם ע"י ועדת הרישוי כמתמחה.

ייחוד פעולות המקצוע:

שתי הפעולות המנויות להלן, לא יעשה אותן דרך עיסוק או בתמורה אף שלא דרך עיסוק אלא חוקר פרטי:

השגת מידע על מקום הימצאו, מגוריו, קשריו החברתיים או העסקיים, פעולותיו, רכושו, משאביו ועיסוקיו של אדם או גוף אחר.

איסוף או ביסוס מידע מטעם צד בהליך משפטי לשם הגשתן לבית משפט, בית דין, בורר וכל גוף מעין שיפוטי.

איסוף או ביסוס מידע וראיות בהליכים של בוררות או גישור.

איסוף או ביסוס מידע וראיות לצורך הליך בין בני זוג לצורך הגשה בבית המשפט לענייני משפחה, בבית דין רבני, בין דין שרעי ובבית דין מדהב.

השגה או צילום רשומות רפואיות או משטרתיות, משפטיות או רשומות ממשלתיות אחרות.

גילוי ומניעת עבירות.

בירור נסיבות אירוע, ביטוח ואימות או הזמת גרסאות הצדדים או העדים לאירוע.

אימות או הזמת תביעות זכאות מגופים ממשלתיים או ממלכתיים.

איתור או זיהוי אדם או גוף אחר לצורך מסירת מסמכים לרבות כתבי בית דין.

שמירת הוראות:

הוראות סעיף 2 אינן פוגעות באלה:

מסמכויותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו.

מסמכויותיהם של שוטרים.

מסמכויותיהם של שוטרים צבאיים.

מסמכויות בעל רשיון שירות נתוני אשראי לפי חוק שירות נתוני אשראי התשס"ב 2002.

ועדת רישוי:

שר המשפטים ימנה ועדת רישוי לפי חוק זה (להלן – הועדה). המינוי יהיה ל-5 שנים.

בוועדה יהיו שבעה חברים בהם שופט והוא יהיה יושב הראש ועוד שישה חברים. שניים יהיו חברים אשר הומלצו ע"י הארגון היציג, אחד נציג ציבור מתוך רשימה שתוכן ע"י שר המשפטים, אחד שהמליץ עליו ראש הממשלה, אחד שהמליץ עליו שר הביטחון ואחד שהמליץ עליו שר המשטרה.

תפקידי הועדה יהיו אלה:

להעניק רשיון חוקר פרטי כמפורט בסעיף 6.

להעניק רשיון משרד חקירות כמפורט בסעיף 7.

להעניק רשיון מאמן בחקירות פרטיות כמפורט בסעיף 8.

לרשום מתמחים בחקירות פרטיות כמפורט בסעיף 9.

תנאים לקבלת רשיון חוקר פרטי

איסור עיסוק

לא יעסוק אדם כחוקר פרטי אלא אם יש בידו רשיון לכך מאת הועדה ובמשרד המיועד לחקירות פרטיות.

לא ימסור אדם ביצוע חקירה פרטית למי שאינו מחזיק רישיון מתאים לכך ע"פ חוק זה.

לא ישלם אדם או גוף משפטי תשלום כלשהו בעד ביצוע חקירה פרטית אלא למי שיש בידו רישיון למשרד חקירות. הוראה זו לא תחול על תשלום מאת משרד חקירות לחוקר פרטי.

תנאים לקבלת רשיון חוקר פרטי

לא יינתן לאדם רשיון לעסוק כחוקר פרטי אלא אם נתמלאו בו תנאים אלה:

הוא אזרח ישראל ותושב ישראל או שהוא בעל רישיון לישיבת קבע בישראל לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב ב- 1952.

הוא בגיר.

הוא סיים שתים עשרה שנות לימוד במוסד חינוכי המוכר ע"י משרד החינוך והתרבות או שלדעת הועדה יש ולהשכלה שוות ערך לכך.

בתוך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה המבקש המתמחה שלוש שנים לפחות ברציפות או לסירוגין בעריכת חקירות באחד מאלה:

1. במשרד לחקירות פרטיות בפיקוחו ובהדרכתו הישירים של מאמן חקירות פרטיות.
2. במקום ובתנאים שהועדה הכירה בהם ושר המשפטים פרסם על כך הודעה ברשומות.

המבקש עמד בבחינות בדיני ישראל ובאתיקה מקצועית בהתאם לכללים ולתכנית שקבע שר המשפטים.

לדעת הועדה אין מניעה מטעמים של בטחון הציבור או מטעמי של בריאותו עברו הפלילי של המבקש לתת לו רשיון.

שר המשפטים יקבע מוסדות אשר יוכרו לצורך מתן הכשרה מקצועית במקצוע החקירות ואשר תקופת הלימודים בהם, אך לא יותר משנה תחשב כחלק מתקופת התמחות הנדרשת ע"פ חוק זה ובלבד שעמד בהצלחה בלימודיו.

תנאים לקבלת רישיון משרד חקירות

לא ינתן לאדם רשיון לקיום משרד חקירות אלא אם נתמלאו בו תנאים אלה:

הוא מחזיק ברשיון חוקר פרטי.

הוא בעל ניסיון של חמש שנים כחוקר פרטי במשרד חקירות.

תנאים לקבלת רישיון מאמן בחקירות פרטיות

לא יינתן לאדם רשיון לשמש מאמן בחקירות פרטיות. אלא אם נתמלאו בו תנאים אלה:

הוא בעל רשיון לקיום משרד חקירות;

הוא משמש בפועל כמנהל במשרד חקירות;

הוא עבד בחקירות פרטיות במשך 2 מתוך 4 שנים שקדמו להגשת הבקשה.

תנאים לרישום כמתמחה בחקירות פרטיות

לא תרשום הועדה אדם כמתמחה בחקירות פרטיות, אלא אם נתמלאו בו תנאים אלה:

מי שהתקיימו בו תנאי הכשירות לקבל רשיון חוקר פרטי על פי חוק זה, למעט תקופת המתמחות.

הוא המציא אישור בכתב מאת מאמן בחקירות פרטיות המוכן לקבלו כמתמחה.

ההליכים במתן רישיון

שמו של מי שמבקש רשיון לפי חוק זה ומספר הזהות שלו יפורסמו על ידי הועדה בדרך שתיקבע בכללים, ותוך תקופה שנקבעה בהם רשאי כל אדם להגיש לועדה התנגדות למתן רשיון למבקש.

הועדה בדיוניה לפי חוק זה תיתן הזדמנות למבקש וכן ליועץ המשפטי לממשלה או לבא-כוחו לטעון טענותיהם ולהגיש ראיותיהם. ורשאית הועדה, לפי שיקול דעתה, לתת הזדמנות לאנשים אחרים להשמיע דברים.

הועדה מוסמכת לאסוף רשיות לשם הפעלת סמכותה על פי חוק זה.

הגיעה הועדה למסקנה כי התקיימו במבקש תנאי הכשירות על פי חוק זה, תעניק לו את הרישיון המבוקש.

הרשיון לא יהיה מוגבל בזמן.

היתרים וסמכויות של חוקר פרטי

לצורך ביצוע הפעולות הנקובות בסעיף 2 לחוק זה, חוקר פרטי יהיה מוסמך לבצע את הפעולות הבאות:

לקבל מידע מכל גוף או אדם, אשר לקוחו של החוקר הפרטי היה זכאי לקבל מידע זה בעצמו, על פי כל דין, אילו פנה בעצמו לאותו גוף;

לקבל מידע ממשטרת ישראל על הרשעות;

לקבל דו"ח נתוני אשראי מאת בעל רשיון שירות נתוני אשראי;

לקבל מידע מתיקי בית משפט;

לקבל מידע ממרשם התושבים;

לקבל מידע ממשרד הרישוי לגבי בעלות על רכבים ועל רשיונות נהיגה;

לקבל מידע ממשטרת ישראל (משטרת הגבולות) אודות כניסה ויציאה מן הארץ וכן אודות קיומם של צוי עיכוב יציאה מן הארץ.

לקבל מידע מרשות הדואר בדבר מענו של שוכר תיבת דואר, כאשר שמו ומספר תיבת הדואר נקובים בכתבי בי דין או בפסק דין ודבר הדואר הוחזר לשולח ללא מסירה;

לגבות עדות בעל פה או בכתב.

חובת נאמנות

חוקר פרטי יפעל כלפי לקוחו בנאמנות ודין היחסים ביניהם כדין היחסים בין שליח לשולחו.

גילוי ידיעות והפסקת חקירה

חוקר פרטי ימסור לפי דרישת היועץ המשפט לממשלה, לדיו או לידי מי שהסמיך לכך, ידיעות שגילה בדבר ביצוע עבירה;

על אף האמור בסעיף קטן (א) לא ימסור חוקר פרטי ידיעות שנמסרו לו מאת לקוחו אגב השירות המקצועי שנתן ללקוחו ושיש בהם כדי להפליל את לקוחו או לפגוע בהגנתו במשפט פלילי, אלא אם הסכים לקוחו לכך.

שוכנע היועץ המשפטי לממשלה שהמשך חקירתו של חוקר פרטי עלולה להפריע לחקירת המשטרה בעבירה, רשאי הוא לדרוש מהחוקר הפרטי להפסיק את חקירתו; נסתיימה חקירת המשטרה – יודיע על כך היועץ המשפטי לממשלה לחוקר והוא יהיה רשאי להמשיך בחקירתו.

פרק ג': משרד לחקירות פרטיות

רישיון משרד לחקירות פרטיות

לא יקיים אדם משרד לחקירות פרטיות או סניף של משרד חקירות פרטיות, לא יציע ולא יפרסם שירותי חקירות פרטיות, אלא אם יש בידו רשיון למשרד לחקירות פרטיות מאת הועדה.

לא יזמין אדם ולא יקבל שירותי חקירות פרטיות ממי שאינו בעל רשיון למשרד חקירות.

העסקה בחקירות פרטיות

בעל משרד לחקירות פרטיות לא יעסיק אדם בחקירה אלא אם הוא חוקר פרטי בעל רשיון; אולם רשאי הוא להעסיק בחקירה מתמחה אף שאינו חוקר פרטי בעל רשיון, ובלבד שהמתמחה יפעל בפיקוחו ובהדרכתו הישירים של בעל רשיון מאמן בחקירות פרטיות.

אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע מחוקר פרטי להיעזר לצורכי חקירתו במומחים, לרבות סוכנים ומודיעים בהתאם לצורך.

פיקוח על מועסקים

בעל רשיון למשרד לחקירות פרטיות ינקוט אמצעים סבירים כדי להבטיח את התנהגותם הראויה של המועסקים במשרדו.

פרק ד': תאגידי חוקרים

תאגידים של חוקרים פרטיים

תאגיד לא יהיה כשיר לפתוח משרד לחקירות פרטיות או סניף של משרד כזה או לנהל חקירות פרטיות, אלא אם בידו רישיון לכך מאת הועדה.

לא יינתן רישיון משרד לחקירות פרטיות לתאגיד אלא אם נתמלאו בו תנאים אלה:

1. התאגיד רשום בישראל כדין ואין לו כל הגבלה על ערבות חבריו;
2. כל חבריו ומנהליו הם חוקרים פרטיים, אלא אם אישרה הועדה השתתפותו של מי שאינו חוקר פרטי, בהתאם לכללים שקבעה הועדה;
3. מטרתו כפי שפורטה בתקנות ההתאגדות היא עיסוק באלה בלבד: חקירות פרטיות ופעולות הלוואי הדרושות לאלה
4. התקיימו אצל חבר אחד בתאגיד לפחות התנאים הקבועים בסעיף 7 לחוק.

איסור השתתפות ברווחים

מי שאינו חבר בתאגיד של חוקרים פרטיים לא יהא זכאי, על אף כל הוראה אחרת בתקנות החברה או בכל מסמך אחר המגדיר תנאי התאגדותו, לכל חלק מרווחי החברה, אלא אם הוא אחד מיורשיו של מי שהיה חבר בתאגיד ושנפטר בעודו חבר התאגיד, וכל עוד לא נרכש חלקו של החבר בתאגיד.

חלקו של חבר בתאגיד ניתן להעברה למי שכשיר להיות חבר לפי סעיף 17 (ב) (2), והוא אם לא נקבע אחרת במסמכי ההתאגדות של התאגיד.

נפטר חבר או נשלל ממנו רשיונו ולא הועבר חלקו כאמור בסעיף קטן (ב), ירכשוהו חברי התאגיד תוך תקופה שנקבעה; שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יתקין תקנות בדבר הדרכים והמועד לרכישת חלקו של חבר תאגיד שנפטר או נשלל רשיונו.

אחריות משמעתית של חברי תאגיד

עשה תאגיד של חוקרים פרטיים מעשה אשר אילו עשה אותו חוקר פרטי היו רואים אותו כעבירת משמעת, רואים כל חבר מחבריו כמי שעבר אותה עבירת משמעת אם לא הוכיח אחד משני אלה:

העבירה נעברה שלא בידיעתו ותפקידו לא חייבו לדעת על המעשה;

הוא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ביצוע העבירה.

שמירת אחריות

אין בקיומו של התאגיד כדי לגרוע מאחריותם המשמעתית של חבריו.

פרק ו': אתיקה מקצועית ושיפוט משמעתי

אתיקה מקצועית

שר המשפטים, לאחר התייעצות בועדת החוקה, חוק ומשפט, יקבע בתקנות כללים בדבר אתיקה מקצועית של חוקר פרטי. כללי האתיקה יחולו גם על מתאמנים בחקירות פרטיות.

חוקר פרטי לא יעסוק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים בין עיסוקו כחוקר פרטי לבין העיסוק האחר.

מבלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף קטן (ב), יקבע שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, בכללים, נסיבות שיראו אותן כנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים כאמור בסעיף קטן (ב).

בית דין למשמעת

יוקם בין דין למשמעת, אשר תפקידו יהיה לדון חוקרים פרטיים בשל עבירות משמעת, או בבקשה לדון מחדש בתוקף רשיונו של חוקר פרטי.

בית הדין למשמעת ימנה חמישה חברים ובראשו יעמוד שופט של בית משפט שלום, אשר ימונה על ידי שר המשפטים. המינוי יהיה ל-5 שנים.

שר המשפטים ימנה את שאר חברי בית הדין למשמעת: שניים מתוך רשימה של חוקרים פרטיים בעלי ותק של 7 שנים לפחות בביצוע חקירות פרטיות שמסר לו הארגון היציג ושניים מתוך רשימה של משפטנים בשירות הציבורי, שאינם חוקרים פרטיים, שערך אותה שר המשפטים.

על ועדת המשמעת יחולו סעיפים 8 עד 11 לחוק ועדות-חקירה, התשכ"ט – 1968 3.

מינוי חוקר

היועץ המשפטי לממשלה רשאי למנות חוקר לבדוק עניין הנוגע למילוי חובותיו של חוקר פרטי על פי דין; לחוקר כאמור יהיו הסמכויות של קצין משטרה בדרגת מפקח האמורות בסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)4, ודין עדות שניתנה בפניו כדין עדות הנמסרת על פי הפקודה האמורה.

קובלנה על חוקר פרטי

קובלנה על חוקר פרטי תוגש לבין הדין למשמעת מטעם היועץ המשפטי לממשלה או מטעם ועד הרישוי או מטעם הארגון היציג בין מיזמתם ובין על פי תלונת אדם אחר.

בקשה לדיון מחדש ברשיונו של חוקר פרטי תוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה או על ידי וועדת הרישוי.

עונש משמעתי

הוגשה קובלנה על חוקר פרטי ומצא בין הדין למשמעת – לאחר שנתן לו הזדמנות להתגונן – כי הפר הוראה מהוראות חוק זה או כלל מכללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי סעיף 21, רשאי הוא להחליט על אחד מאלה:

להתרות בו;

לנזוף בו;

להתלות בין בפועל ובין על תנאי את רשיונו לתקופה קצובה שלא תעלה על שלוש שנים;

לשלול ממנו את רשיונו, בין בפועל ובין על תנאי, ולפסלו מקבלת רשיון חדש לתקופה קצובה או לצמיתות.

בנוסף על האמור בסעיף קטן (א) רשאי בית הדין למשמעת:

לחייב את החוקר הפרטי בתשלום הוצאות ההליכים, אם שוכנע שנקט באמצעי-הגנה טרדניים או קנטרניים.

לחייב מתלונן בתשלום הוצאות ההליכים למדינה ולחוקר הפרטי או לחייב קובל בתשלום הוצאות ההליכים לחוקר הפרטי בסכום שיקבע, אם החוקר הפרטי זוכה והועדה מצאה שהתלונה הוגשה בקלות ראש או לשם קנטור או ללא יסוד.

דין משמעתי ודין פלילי

דיון משמעתי לפי חוק זה, אין בו כדי לעכב או לבטל דיון בפלילים בשל אותו מעשה או מחדל.

הואשם חוקר פרטי בשל מעשה או מחדל המשמש עילה גם לדיון בפני בית הדין למשמעת לפי חוק זה, יפסיק בין הדין למשמעת את דיוניו עד למתן פסק סופי בפלילים; הסתיים ההליך הפלילי בזיכוי הנאשם מהאשמה, יפסקו ההליכים המשמעתיים.

התלית רישיון

הוגשה לבין הדין למשמעת קובלנה נגד חוקר פרטי, רשאי בין הדין, אם ראה שחומרת הענין וטובת הציבור מחייבות זאת, עלפי בקשת קובל, ולאחר שניתנה לאדם האפשרות להתגונן בפני הבקשה, להתלות רשיונו עד לסיום הדיון; לא נסתיים הדיון תוך שלושה חדשים מיום התליית הרשיון – בטלה ההתליה, אלא אם האריכה בית המשפט המחוזי.

סודיות הדיון

הדיון בפני בית הדין למשמעת יתנהל בדלתיים סגורות, אלא אם כן החליט בית הדין לקיימו, מטעמים מיוחדים שירשמו, בדלתיים פתוחות.

בית הדין רשאי להורות על פרסום פסק הדין והוא רשאי להורות על השמטת שמו של החוקר הפרטי, של המתלונן וכל פרט אחר שיש בו כדי לזהות את המעורבים במקרה.

פרק ז': הוראות שונות

ערעור

סירוב הועדה לתת רישיון לפי חוק זה, וכן ההחלטה של ועדת משמעת בקובלנה לפי חוק זה, ניתנים לערעור מטעם הנאשם והקובל לפני בית המשפט המחוזי; סדרי הדין בערעור ייקבעו בתקנות.

החלטת ועדת משמעת המחייבת מתלונן בתשלום הוצאות פי סעיף 25(ב) (2) ניתנת לערעור מטעם המתלונן לפני בית המשפט המחוזי.

עבירות

העובר על הוראות סעיפים 5, 14 ו-15, דינו – מאסר שנה אחת או קנס.

ביצוע ותקנות

שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, לרבות בדבר כל אלה:

אגרות רישוי, לרבות התליית רשיונו של מי שלא שילם את האגרה;

דרכי התמחות;

סדרי הדין של ועדת המשמעת.

תיקון חוק האזנות סתר

בחוק האזנת סתר, התשל"ט 1979 5, בסעיף 2 א, סעיף קטן (ג) – יימחק.

תיקון חוק הגנת הפרטיות

בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 6, בסעיף 18 (ג), בסופו יבוא "ואחת היא אם הפגיעה היתה על מנת להגן על ענין אישי כשר של אחר, אשר מטעמו פעל הפוגע כדין".

תיקון חוק שרות נתוני האשראי

בחוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב – 2002 7, בסעיף 28 אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

" (ג) חוקר פרטי, יהיה רשאי לקבל דו"ח אשראי מאת בעל רשיון שירות נתוני אשראי עבור לקוח, ובלבד שהצהיר בכתב בפני בעל רשיון שירות נתוני אשראי, כי הדו"ח נדרש עבור לקוח שהתקיימו אצלו התנאים הקבועים בסעיף קטן (א)".

תיקון פקודת הראיות

בפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 8, בסעיף 48, לאחר המילים "בעובד של עורך דין" יבוא "או שלוחו, לרבות חוקר פרטי, כמשמעותו בחוק חוקרים פרטיים, התשס"ד- 2003, הפועל בשירותו של עורך דין".

תחילה

תחילתו של חוק זה חצי שנה מיום פרסומו.

דברי הסבר

כללי

מאז נחקק חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 חלפו מעל 30 שנה, במהלכם גדל באופן ניכר מספר החוקרים הפרטיים המורשים. במקביל גדל מספר העוסקים במקצוע זה ללא רישיון, תוך הפרת הוראות החוק. סביבת עבודתם של החוקרים הפרטיים השתנתה מבחינה טכנולוגית, נחקקו חוקים וחוקי יסוד בתחומים בעלי זיקה לעבודת החקירות, וחלף פרק זמן נאות, המאפשר הפקת לקחים מיישומו של החוק הקיים. לפיכך מוצע שינוי החוק הקיים, להתאמתו למציאות החוקית והמעשית הנוכחית.

מעצם הגדרת מקצוע החקירות הפרטיות כ"איסוף והשגת מידע על הזולת…" נגזרת אפשרות לפגיעה בפרטיותם של נושאי החקירה, וחשש לעבירה של העוסקים במקצוע על החוקים שחוקקו להגנת הפרטיות. החוקים הקיימים (כחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979; חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) מכירים בצורך באזור הזכות הפרטיות מול צרכים של ביטחון ומניעת עבריינות ואינטרסים חברתיים אחרים, אך מתירים פגיעה זו כמעט באופן בלעדי לרשויות השלטון בלבד.

החוק הקיים עיקרו קיבעת תנאים לכשירות למקצוע החקירות הפרטיות, דרכי הרישוי והפיקוח על עבודת החוקרים הפרטיים. החוק מגביל את העוסקים במקצוע החקירות בכל האמור לדרכי איסוף המידע, אף מעל ומעבר למגבלות המוטלות על אזרח מן השורה בבואו לאסוף מידע על הזולת. החוק הנוכחי אינו מקנה סמכות לפעולת החוקרים באיסוף מידע, אינו מקנה להם כלים סבירים לביצוע עבודתם ואינו מספק להם הגנות כלשהן. מכיוון שהחוק הנוכחי מטיל עול כבד על העוסקים בחקירות פרטיות, אך אינו מאזן עול זה במתן זכות או כלי עבודה כלשהו, ואינו נותן לחוקרים הפרטיים ייצוג בגופים המכריעים בעניינם, רבים כיום מאוד העוסקים באיסוף מידע על הזולת, ללא חוק, ללא רישוי, ללא פיקוח וללא כללי אתיקה. גם החוקרים בעלי הרישיונות מוצאים עצמם בקונפליקטים יום יומיים תוך כדי ביצוע עבודתם, בין הזכויות השונות.

הצעת חוק זו מבוססת על התפיסה כי שירות חקירות פרטיות שונה לחלוטין משירותי שמירה ואין לערבב בין תחומים אלה. ועדת לנדא (ראו להלן) קבעה כי יש צורך להפריד בין ניהול חקירות פרטיות לבין מתן שירותי שמירה וקבעה (בדו"ח הביניים לענין שירותי שמירה): "נראה לנו שהפרדה זו אינה צריכה להתבטא בקיומם של חוקים נפרדים בלבד כי אם גם באיסור מפורש בחוק שבו ייאמר כי חברות העוסקות בחקירות לא יעסקו בשירותי שמירה…" (ראו סעיף 4.2.3 וסעיף 16.1 לדו"ח ועדת לנדא)

חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 נכנס לתוקף ביום 2.7.1972 (להלן – החוק). מאז חקיקתו נמתחה ביקורת על החוק. שתי ועדות דנו בשינויו של החוק (ועדה לבדיקת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 בראשותו של כב' השופט א.פ. לנדא אשר מונתה בשנת 1976 והגישה את המלצותיה מספר שנים לאחר מכן (להלן – ועדת לנדא) וצוות שמונה על ידי היועץ המשפטי לממשלה בראשותה של הגב' רחל סוכר, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים (להלן – הצוות). המלצות הצוות באו לידי ביטוי בהצעת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (תיקון מס' 2), התשנ"ו-1996 (ה"ח תשנ"ו (2544), עמ' 809) (להלן – הצעת החוק).

מאז ועדת לנדא והצוות חלו שינויי נוספים במארג החקיקה, בין שינויים אלה ראוי להזכיר את חקיקת חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאחרונה חוקק חוק שירות נתוני אשראי, תשס"ב-2002 (להלן – חוק נתוני אשראי) אשר מסדיר את אפשרויות עריכת דו"חות בידי בעל רישיון אודות עוסקים. חוק זה תיקן את החוק על ידי החרגת העוסקים במתן שירות נתוני אשראי מהגדרת "חוקר פרטי" אשר בחוק. בכך אפשר חוק נתוני אשראי את פריצת תחומי העיסוק אשר יוחדו לחוקרים פרטיים.

לסעיף 1

להגדרת "הארגון היציג":

זהו הנוסח אשר הוצע בהצעת החוק.

להגדרת "חקירה פרטי":

בחוק הקיים, הגדרת העיסוק נובעת מהגדרת "חוקר פרטי" ואיננה עומדת בפני עצמה. מן הראוי להגדיר את תחום העיסוק ואופיו, ורק לאחר מכן להגדיר את העוסקים בו.

למילים "או על רכושו של הזולת" בהגדרת "חקירה פרטית":

זוהי המלצת ועדת לנדא בסעיף 6.1 ובסעיף 16.4.1 לדו"ח הביניים בנושא שירותי חקירה, בהתאמה לחוק האנגלי Private Security (Registration) Bill.

למילים "או בדרך קבע עבור מעביד" בהגדרת "חקירה פרטית":

תוספת זו הינה בהתאם להמלצות ועדת לנדא. ועדת לנדא קבעה כי: "המציאות מלמדת שמוסדות וגופים שונים מעסיקים בחקירות אנשים מקרב עובדי משרדיהם, מבלי שיהיה על אנשים אלה חובה לקבל רישיון חוקר ר-פטי. למעשה, עוסקים עובדים אלו בחקירות כל דבר נתקלים בבעיות קשות של אתיקה מקצועית ושיקול דעת וניצבים לפני הסכנה של פגיעה אפשרית בזכויות הפרט, מבלי שיהיו להם הכלים הנכונים והמיומנות לביצוע תפקידם, ומבלי שיהיה עליהם איום שסנקציה במישור המקצועי. לדעת הועדה מצב זה אינו רצוי ולכן יש להרחיב את ההגדרה גם על מי שעוסק בחקירות דרך קבע עבור מעבידו…" (סעיפים 6.1.2, 6.1.3 ו-16.4.2 לדו"ח ועדת לנדא).

למילים "או לצורך מסירת ידיעות לבעל רישיון לפי חוק נתוני אשראי, התשס"ב – 2002":

הסיפא מופיעה כיום בהגדרת "חוקר פרטי" והוספה על ידי חוק נתוני אשראי.

להגדרת "מאמן בחקירות פרטיות":

החוק אינו קובע כשירות לענין אימון מתמחים, הגם שהוא דורש תקופת התמחות "במשרד לחקירות פרטיות בפיקוחו ובהדרכתו הישירים של מנהל המשרד". רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות מוסדרים בתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות), התשל"ב-1972 וגם שם לא נקבעו הדרישות המוקדמות ממאמן, למעט היותו "מנהל משרד לחקירות פרטיות" (שהוא מונח שאינו מוגדר בחוק העיקרי). מוצע להשוות ענין זה לאופן הנהוג אצל עורכי הדין, לפיו, מאמן מוכר כמאמן באופן כללי ומרגע האישור, הוא מוסמך לאמן מתמחים בהתאם להוראות הכלליות החלות על מתמחים.

להגדרת "מאמן בחקירות פרטיות":

החוק הקיים נוקט במונח "מתאמן", אך אינו קובע לו הגדרה כלשהי. ההתאמנות עצמה מוסדרת כיום בתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רישום מתאמנים ופיקוח על התאמנות), התשל"ב-1972, החוק והתקנות אינם קובעים תנאי כשירות להכרה כמתאמן, למעט צרוף "אישור בכתב מאת מאמן המוכן לקבלו כמתאמן" (תקנה 2 (א)).

לסעיף 2

הוראה זו משתמשת בניסוח הקיים כיום בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, המייחד ביצוע פעולות מסוימות לעורכי דין.

לפסקה (ב):

חוקרים פרטיים מתבקשים מעת לעת לסייע לרשויות שונות באיתור עבריינים (לדוגמא, גניבת חול, השלכת אשפה).

בארצות הברית, החוקר הפרטי הוא חלק בלתי נפרד מכל הגנה בתיקים פליליים. בעוד המשטרה מספקת ראיות לתביעה, החוקר הפרטי מספק ראיות להגנה, שם אף קיים שיתוף פעולה פורה בין המשטרה לחוקרים הפרטיים, ולחוקרים הפרטיים יש זכות עיון בתיקים בהם הם עוסקים. בצידה של הוראה זו מוצע לקבוע סייגים ספציפיים, אשר יבטיחו כי החקירה בנושא זה תבוצע לאחר השלמת חקירת המשטרה או לאחר הגשת כתב אישום, לפי המוקדם מביניהם (ראו סעיף 13 (ג).

לפסקה (ז):

תחום החקירות המונעות מהווה חלק מפעילותם של ארגונים שונים, המבקשים למנוע מעילות, הונאות וגניבות, בארגון עצמו או בתחומים עליהם הוא מופקד.

לפסקה (י):

ענין זה מחייב תיקון תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לסעיף 4

לפסקה (א):

כיום, לא קיימת הגבלת כהונה במינוי לועדת הרישוי, לכאורה, יכול חבר ועדת רישוי להתמנות לכל ימי חייו ואינו ניתן להחלפה.

לפסקה (ב):

כיום, קובע החוק כי יו"ר הועדה יהיה שופט של בית משפט מחוזי. ועדת לנדא המליצה כי גם שופט שלום יוכל לעמוד בראש הועדה (סעיף 5.2.2 לדו"ח ועדת לנדא). ערעור על החלטת הועדה מופנה על פי סעיף 29 לחוק לבית משפט מחוזי, ובכך עלולה להיווצר אנומליה, כאשר יו"ר הועדה משמש שופט באותה ערכאה.

למילים "שמהם לפחות שניים יהיו חברים אשר הומלצו על ידי הארגון היציג"

בפסקה (ב):

הסדרים דומים קיימים בתחומים אחרים, ראו לדוגמא את חוק שמאי המקרקעין, התשס"א-2001, בו 3 מבין חברי המועצה הינם חברים אשר הומלצו על ידי הארגון היציג של שמאי המקרקעין (שהוא על פי ההגדרה שבחוק, הגוף המייצג את המספר הגדול ביותר של שמאי המקרקעין). ראו אף חוק רואי חשבון, התשט"ו-1955.

הסדר כזה מתחייב אף על פי הצדק. לא יתכן שציבור שאת עיסוקו מסדירים, לא יהיה מיוצג בועדת הרישוי השולטת בפועל על חסמי הכניסה לעיסוק.

ועדת לנדא היתה בדיעה אחרת (ראו סעיף 5.2.2 – 5.2.4 לדו"ח ועדת לנדא).

למילים "נציג ציבור" בפסקה (ב):

הנוסח הקיים דרש 3 נציגים שאינם עובדי מדינה, מוצע לשנות את הנוסח ל"נציג ציבור".

לפסקה (ג):

כיום, תפקידי הועדה אינם מוגדרים במפורש, אלא משתמעים מחלק מהוראות החוק. מוצע להגדיר במדויק את תפקיד הועדה.

מוצע שלא לאפשר לוועדת הרישוי לשלול רישיון או שלא לחדשו, שכן עניינים אלה הנם בסמכותה של ועדת המשמעת, אשר בפניה מתנהל הליך מסודר של הבאת ראיות. קיומן המקביל של שתי ועדות בעלות סמכויות חופפות, עלול להביא לאנומליה. כמוסבר בדו"ח מבקר המדינה מס' 46 לשנת 1995, בתזכיר חוק יסוד: חופש העיסוק (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996 "עמדו על הבעייתיות שיש בסעיף 4 (א) (6) ובסעיפים דומים לו… אל מול הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק ופיסקת ההגבלה שבו… בהתאם לכך הוצע למחוק את סעיף 4 (א) (6) והוצע להוסיף סעיף 4 (ג) שעל פיו תהיה ועדת הרישוי רשאית לסרב לתת רישיון לעסוק כחוק פרטי למי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות חוקר פרטי. יצוין, כי תיקון זה, אם יתקבל, יביא גם לפתרון הבעיה כפי שהצביעה עליה לעיל מבקר המדינה. באשר לשימוש ועדת הרישוי בסמכותה על פי סעיף 4 (א) (6)".

לסעיף 5

לפסקאות (ב) ו-(ג):

סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) אינם מופיעים בחוק הנוכחי ומוצע להוסיפם על מנת להביא לידי שלמות את הסדרת עיסוקם של החוקרים הפרטיים. קביעת איסור להיזקק לשירותי חקירה ממי שאינו מחזיק ברישיון, תסייע לאכיפת החוק ומיגור הנגע של עיסוק בלתי חוקי בחקירות פרטיות. הסדר דומה מצוי בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981 – סעיפים 41 ו-104. הסדר דומה היה קיים בניסיון למגר את התקופה הפסולה של הפנית תיירים לבתי עסק כנגד קבלת עמלה (ראו חוק שירותי תיירות, התשל"ו-1976 סעיף 7 (ב)).

לסעיף 6

בנוסח הנוכחי של החוק חסרה המילה "רשיון" אשר הוספה בהצעת חוק זו.

לפסקה (ג):

הדרישה בחוק היא: "המבקש סיים שתיים עשרה כיתות במוסד חינוכי מוכר, או שלדעת הועדה הוא בעל השכלה שוות ערך לכך".

לפסקה (ד):

כיום הדרישה היא: "בתוך שש השנים שקדמו לבקשה הוא התאמן שלוש שנים לפחות, ברציפות או לסירוגין, בעריכת חקירות – …".

לפסקה (ד) (1):

המונח "מנהל משרד" הוחלף במונח "מאמן", שהוא הולם יותר את תאור התפקיד.

לפסקה (ה):

מוצע להכיר בלימודים מקצועיים בתחום החקירות הפרטיות במוסדות מוסמכים כחלק מתקופת ההתמחות. הכרה זו תעודד אנשים המעונינים לעסוק בחקירות פרטיות לרכוש השכלה והכשרה מסודרת בתחום המקצועי, מבלי שהדבר יאריך את תקופת הכשרתם ותקדם הקמת מוסדות אשר יתמחו בהקניית ידע מקצועי בתחום החקירות.

לפסקה (ז):

הנוסח הקיים הוא: "(6) לדעת הועדה אין מניעה – מטעמים של בטחון הציבור או מטעמים של עברו, תכונותיו או התנהגותו של המבקש – להענקת הרשיון".

על כך נמתחה ביקורת בתזכיר חוק יסוד: חופש העיסוק (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996 ובדו"ח מבקר המדינה מס' 46 לשנת 1995. לפיכך מוצע להשמיט את ההתייחסות ל"עברו" ולהמיר ביטוי זה במנוח "עברו הפלילי" ולהשמיט את ההתייחסות ל"תכונותיו" ול"התנהגותו".

לסעיף 8

הוראות אלו אינן קיימות כלל בחוק הקיים. גם התקנות אינן כוללות תנאים להכרה בחוקר פרטי כמאמן.

לסעיף 9

הוראות אלו אינן קיימות כלל בחוק הקיים. גם התקנות אינן כוללות תנאים להכרה במתאמן, מלבד המצאת אישור בכתב מאת מי שמוכן לאמנו.

לסעיף 10

המילים "ומספר הזהות שלו" ו"ע"י הועדה" הוספו. כיום קובעת הוראת תקנה 8 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (רשיונות), התשל"ב-1972: "הועדה תפרסם את רשימת מבקשי רשיונות לפי סעיפים 3, 9 ו-13 לחוק בילקוט הפרסומים ובשני עיתונים יומיים…". מוצע לקבוע בחוק את החובה על הועדה לפרסם את השמות ואת מספרי הזהות של המבקשים.

לפסקה (ה):

על פי הנוסח הנוכחי של החוק (ס' 28): "28. תקפו של רשיון לפי חוק זה הוא לשנה והוא יחודש מדי שנה עם תשלום האגרה השנתית, אלא אם מצאה הועדה שלא נתקיים עוד במבקש תנאי מהתנאים לקבלת הרשיון". מצב זה אינו נסבל, שכן "הלכה פסוקה היא כי לא הרי אי-מתן רישיון כהרי אי-חידוש של רישיון, ולא הרי שני אלה כהרי ביטולו של רישיון…" (בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כל היריה, פ"ד לו (1) 317, 327; בג"צ 1958/90 בן שטח נ' שר הפנים ואח', פ"ד מה (1) 322, 326). הנוהג היום הוא, כי הועדה דנה מחדש בכל שנה בכל בעלי הרישיונות, בשונה מתחומים אחרים רבים, כמו עורכי דין, רואי חשבון, שמאי מקרקעין וכו'. אין הצדקה עניינית להחמיר עם החוקרים הפרטיים מאשר עם בעלי רישיונות אחרים, אשר עיסוקם מוסדר בחוק. בכך אף יוסר נטל כבד מועדת הרישוי. לכן מוצע להשמיט את סעיף 28 לחוק ולטפל באגרה במסגרת אחרת, מימלא, החוק כולל מערכת משמעתית, אשר מפעילה בקרה על פעילותו של החוקר הפרטי ומאפשרת, במקרים מתאימים לשלול את רישיונו. אין טעם בקיום מערכת כפולה. ענין זה זכה להתייחסות בדו"ח מבקר המדינה מס' 46 לשנת 1995: "השימוש בסמכות ועדת הרישוי שלא לחדש רישיון בהסתמך על סעיף 4 (א) (6) לחוק, והתהליך לקראת השימוש בסמכות זו, מהווים בפועל מעין הליך משמעתי. לדעת מבקר המדינה, הגם שהליך זה הוא במסגרת החוק, מן הראוי לשקול האם אין מקום ליזום שינוי לפיו תיוחד סמכות זו לוועדת המשמעת בלבד. בכך גם יהיה כדי למנוע את החפיפה החלקית שנוצרת בפעילותן של שתי הועדות, כפי שהצביע בית המשפט העליון". הצעת חוק זו מאמצת את המלצת מבקר המדינה ולפיכך מוצע שלועדת הרישוי לא תהיה סמכות לגבי שלילת רישיונות או אי חידושם של רישיונות.

לסעיף 11

ביקורת נוקבת הושמעה כנגד החוק משום ששינה את המצב המשפטי ששרר לפניו, לפי כל אדם יכול היה לעסוק בחקירות פרטיות ובשירותי שמירה, והחוק חייב רישוי מתאים, אולם לא העמיד לרשות העוסקים בתחום זה כוח חדש כלשהו (ראו: יורם שחר, הביטחון הפרטי והדין, עיוני משפט יג, 121, 126). לפיכך, מוצע להקנות לחוקר הפרטי את הכלים המתאימים לשם ביצוע הפעולות הכלולות בתחום עיסוקו.

לפסקה (א):

ועדת לנדא לא ראתה לנכון לכלול הוראה דומה (ראו סעיף 14.3 לדו"ח הועדה) מהנימוק ש "… חומר המתרכז במוסדות ציבור – שאיננו חסוי – פתוח בלאו הכי לפני כל מי שדורש לעיין בו". נראה כי יש מקום לשקול עמדה זו פעם נוספת, שכן חומר שאינו חסוי פתוח לעיתים לעיונם של בעלי מקצוע שונים (כדוגמת שמאים, עורכי דין, רואי חשבון וכיו"ב) או גופים מסוימים ואינו פתוח לעיונו של כלל הציבור. הואיל ותפקידו של החוקר הפרטי הוא לאסוף מידע לשם ביצוע החקירה, יש לתת לו את הכלים המתאימים לצורך ביצוע עבודתו.

לפסקה (ח):

מסירות רבות של כתבי בי דין ממוענות לתיבות דואר. במקרים רבים, מסרבים הנמענים לקבל את דבר הדואר ומכשילים את האפשרות למסור להם כתבי בי דין. הפתרון המוצע, מאזן בין הצורך לשמור על פרטיות שוכרי תיבות הדואר לבין הצורך לשמור על סדרי השלטון המשפט על ידי מסירת כתבי בי דין. מוצע לסייג את האפשרות לקבל מידע, לאותם מקרים בהם ת"ד מצוין בכתבי בי דין. תשומת הלב מוסבת לכך כי הדין הכללי מחייב כל אזרח לדווח רק על עבירה מסוג "פשע" אולם לא על עבירה מסוד "עוון" או "חטא" (ראו סעיף 202 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). סעיף זה בעייתי: לדוגמה – אם חוקר פרטי מנהל חקירה לשם איסוף חומר עבור סנגוריה על מנת להזים עדות עד תביעה. התביעה הכללית עשויה לעשות שימוש לרעה בחומר שנאסף ולהיחשף לחומר עוד בטרם נעשה בו שימוש על ידי הסנגוריה. אלמנט ההפתעה, במקרה זה, יסוכל.

לפסקה (ב):

המילים "או לפגוע בהגנתו במשפט פלילי" הוספו על מנת לפתור את הבעיה המתוארת בפיסקה (א).

לסעיף 14

לפסקה (א):

המילים "או סניף של משרד לחקירות פרטיות" הוספו. מינוח זה קיים לגבי תאגיד חוקרים והוא חסר בסעיף זה. ועדת לנדא המליצה המלצה ברוח זו. מוצע להוסיף לנוסח הקיים את איסור מתן השירותים ופרסומם, בנוסף לאיסור הקיים על קיום משרד לחקירות פרטיות ללא רשיון.

לפסקה (ב):

בחוק הקיים לא קיים איסור על מקבל השירות לקבל אותו ממי שאינו חוקר פרטי בעל רישיון. על מנת להגביר את האפקטיביות של החקיקה, מוצע לקבוע איסור על מקבלי השירותים, לקבל שירותי חקירות פרטיות שלא באמצעות חוקרים פרטיים.

לסעיף 15

מוצע להמיר את המונח "מתאמן" במונח "מתמחה", שהוא הולם יותר את העיסוק בחקירות פרטיות.

התוספת באשר להעסקת מומחים הינה בתאם להמלצות ועדת לנדא (סעיף 7.5 לדו"ח).

לסעיף 17

לפסקה (ב) (3):

הסעיף הותאם להוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 (Nונחי החוק התייחסו לפקודת החברות (נוסח חדש). התשמ"ג-1983).

לסעיף 19

לפסקה (א):

הניסוח הותאם להוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999.

לפסקה (ג):

טרם הותקנו תקנות לענין זה. ההסדר הקבוע בחוק אינו יכול לעמוד בפני עצמו ללא תקנות.

לסעיף 21

לפסקה (א):

כיום החוק אינו מחיל את כללי האתיקה המקצועית על מתמחים, וכך אף לא תקנות האתיקה. מוצע להחיל את כללי האתיקה המקצועית גם על מתמחים.

לפסקה (ב):

סעיף זה הוסף ואינו קיים כיום.

לפסקה (ג):

הנוסח המוצע מבוסס על הוראת סעיף 60 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, כפי שתוקן לאחרונה. נוסחו של סעיף זה כיום הוא: "(ב) שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת רשאי לקבוע בתקנות עיסוקים שבהם לא יעסוק חוקר פרטי בנוסף לעיסוקו כחוקר". כיום אוסרות תקנות חוקרים פרטיים (עיסוקים אסורים), התשל"ג-1973 על חוקרים פרטיים לעסוק בביטוח, בתיווך במכירת מקרקעין או מיטלטלין ובתיווך במימון עסקים או בהשגת השקעות. הכללים הוסדרו בכללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), התשס"ג-2003. הסדר זה מתבקש לאור הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק.

לסעיף 22

המינוח הנוכחי בחוק הוא "ועדת משמעת".

נוסח הסעיף הנוכחי הוא: 22, ועדת משמעת.

שר המשפטים ימנה שופט שיהיה יושב-ראש ועדת-משמעת.

יושב-ראש הועדה ימנה את שאר חבריה אחד אחד מתוך רשימה של חוקרים פרטיים ומתוך רשימה של אנשים שאינם חוקרים פרטיים, שערך אותן שר משפטים.

(ב) על ועדת המשמעת יחולו סעיפים 8 עד 11 לחוק ועדות-חקירה, התשכ"ט-1968".

הצעת החוק הביאה מבנה שונה: הקמת בית דין למשמעת ובית דין לערעורים, אשר חבריהם היו אמורים לשמש בשתי הערכות. קשה לקבל מבנה זה, שבו ההרכבה הפרסונאלי של חברי הערכאה הנמוכה זהה להרכב הפרסונאלי של ערכאת הערעור (אם כי במותבים שונים).

לפסקה (א):

החלופה השניה בסעיף זה מהווה השלמה להשמטת סמכות ועדת המשמעת לדון בכל שנה מחדש בתוקף רשיונו של חוקר פרטי. מוצע לאפשר דיון מחודש בתוקף הרשיון בפני בית הדין למשמעת.

לפסקה (ב):

המינוח כיום אינו קובע שופט של איזו ערכאה יעמוד בראש הועדה, אולם בפועל תמיד מונה שופט של בית המשפט המחוזי לתפקיד זה לאור העובדה כי הערעור על החלטת הועדה הינו לבית המשפט המחוזי (דרגה זהה ליו"ר הועדה), מוצע כי בראש בית הדין יעמוד שופט של בית משפט שלום. כיום לא קיימת הגבלת כהונה במינוי לוועדת המשמעת. לכאורה, יכול חבר ועדת משמעת להתמנות לכל ימי חייו ואינו ניתן להחלפה.

לפסקה (ג):

זו הכשירות שהוצעה בהצעת החוק (ראו ס' 22 ד. להצעת החוק).

לפסקה (ד):

זהו הנסוח הקיים של ס' 22 (ב) לחוק. גם הצעת החוק הציעה להקנות ל"בתי הדין" סמכויות דומות לענין זה, כאמור בחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 (ראו סעיף 22 יא. להצעת החוק ודברי ההסבר).

לסעיף 23

הוראות סעיף זה מייתרות את הוראות סעיף 8 לחוק הקיים בדבר סמכות היועץ המשפטי לממשלה לדרוש ידיעות לשם פיקוח על עבודת החוקר הפרטי. הוראות סעיף 8 הינן: "8. פיקוח – חוקר פרטי ימסור, לפי דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה, או של מי שהסמיך לכך, כל ידיעה הדרושה לביצוע חוק זה או התקנות לפיו, או לפיקוח על השיטות והאמצעים שבהם הוא נוהג להשתמש בהשגת ידיעות ואיסופן".

למילה "חוקר" –

הנוסח הנוכחי הוא: "בודק".

למילים "למילוי חובותיו" –

הנוסח הנוכחי הוא: "להתנהגותו". מינוח זה הולם והוא עשוי להתפרש כמאפשר פגיעה בפרטיותו של החוקר הפרטי, על ידי ביצוע חקירות הנוגעות לחייו הפרטיים.

לסעיף 24

מוצע לקבוע כי בנוסף ליועץ המש-טי לממשלה ולועדת הרישוי, גם לארגון היציג של החוקרים הפרקטיים תהיה סמכות להגיש קובלנה לבית הדין למשמעת.

הסיפא הנוכחית של הסעיף, בלשון: "קובל רשאי למנות אדם – דרך כלל או לענין מסויים – לייצגו ולטעון בשמו בפני בית הדין למשמעת", הושמטה. נראה כי אין לכך הצדקה עניינית.

לסעיף 25

בנוסח הקיים של סעיף זה היתה מוסמכת ועדת המשמעת למצוא את הנאשם "אשם בהתנהגות אחרת שאינה הולמת את המקצוע". בהתחשב בעובדה כי החוק קובע נורמות התנהגות ונקבעו כללי אתיקה מפורטים להתנהגותם של חוקרים פרטיים, אין מקום להכללת "סעיף סל" בלתי מוגדר כעבירה משמעתית, אשר מהווה עבירה מעין-פלילית (וראו גם העיקרון: "אין עונשין אלא אם מזהירין").

לפסקה (3):

עונש ה"תליה" אינו ברור. האפשרות להתלות הרישיון קבועה כיום גם בסעיף 27 לחוק, במסגרת ההליך המשמעתי. למיטב ידיעתנו, ועדת המשמעת נוטה לפרש מונח זה (בהקשר הענישתי) כאפשרות לשלילת רישיון על תנאי. מוצע להשאיר מונח זה, באופן שתאפשר התיית הרישיון מבלי לשלול אותו. במקרה של התליה, לא יצטרך האדם שרישיונו הותלה כאמור לעבור הליכי רישוי חדש, אלא רישיונו יוחזר לו בתם תקופת ההתליה. הנוסח הנוכחי אינו כולל את עונש ההתליה על תנאי כעונש אפשרי.

לפסקה (4):

הנוסח הנוכחי אינו כולל את שלילת הרישיון על תנאי כעונש אפשרי.

לסעיף 26

לפסקה (ב):

הנוסח הנוכחי קובע: "(ב) הואשם חוקר פרטי בשל מעשה או מחדל המשמש עילה גם לדיון בפני ועדת המשמעת לפי חוק זה, רשאית ועדת המשמעת להפסיק את דיוניה עד למתן פסק סופי בפלילים". לדעת מציעי הצעת חוק זו, אין לאפשר קיומם של הליכים מקבילים בשל אותו מעשה או מחדל, מחשש שתוצאות ההליכים השונים תהינה שונות (Lis Alibi Pendens). בנוסף לכך, אין להעמיד את החוקר הפרטי בסיכון כפול של הרשעה, ולפיכך משזוכה בדין הפלילי, אין מקום להעמידו בסיכון כי יורשע בדין משמעתי, בשל אותו מעשה או מחדל.

הנוסח הקיים אינו כולל את המילים: "על פי בקשת קובל ולאחר שניתנה לנאשם האפשרות להתגונן בפני הבקשה". אין ספק שמדובר בהליך של שלילה (ולו זמנית) של האפשרות לעסוק בתחום העיסוק של הנאשם, ויש ליתן לו הזדמנות להתגונן בפני הבקשה. מוצע שהליך כזה לא יתבצע ביוזמת בית הדין, אלא ביוזמת קובל בלבד.

לסעיף 28

כיום, החוק אינו כולל הוראה בדבר סודיות הדיונים בפני ועדת המשמעת. הנוסח המוצע מתבסס על הצעת החוק, בשינויים מסויימים.

לפסקה (ב):

כיום החוק אינו מורה דבר בדבר פרסום החלטות ועדת המשמעת. לדעת מציעי הצעת חוק זו, קיימת חשיבות עליונה בהבאה לידיעת הציבור והחוקרים הפרטיים את נורמות התנהגות אשר נקבעות בהחלטות בית הדין למשמעת. מנגד יש להגן על פרטיותם של המעורבים בדבר, בהתאם לצורך.

לסעיף 29

לפסקה (א):

המילים "או לחדש" (רישיון) הושמטו.

לפסקה (ב):

המילה "המחוזי" הוספה ואינה קיימת בנוסח הנוכחי.

לסעיף 32

סעיף 2א (ג) לחוק האזנת סתר קובע: "אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותה של ועדת משמעת לפי חוק החוקרים להפעיל סמכויותיה לפי סעיף 25 לאותו חוק אם בית המשפט לא הפעיל סמכותו לפי סעיף זה". אין מקום להעמיד את החוקר הפרטי בסיכון כפול, אם הועמד לדין פלילי.

לסעיף 33

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע בסעיף 18 הגנות למי שפגע בפרטיותו של אחר. סעיף קטן מקנה הגנה, כאשר: "הפגיעה נעשתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע;". מוצע לתקן את החוק ולהקנות הגנה גם למי שפעל לשם הגנה על ענין אישי כשר של אחר. כך, אם החוקר הפרטי פועל דין מטעמו של לקוח ואגב כך הוא גורם לפגיעה בפרטיות, תינתן לו הגנה אם הפגיעה היתה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הלקוח.

לסעיף 34

על פי סעיף 28(א) לחוק, על בעל רישיון שירות נתוני אשראי לקבל הצהרה בכתב מאת מבקש המידע "על כך שהוא מבקש את נתוני האשראי לצורך קבלת החלטה לאחר המטרות האלה…". לכאורה ניתן לפרש את סעיף 28 לחוק, כדורש כי מבקש המידע יצהיר כי המידע נחוץ לו עצמו לשם קבלת החלטה לאחרת המטרות הנקובות באותו סעיף אפשרות פרשנות אחרת לאמור בסעיף היא, כי המידע נחוץ לשם קבלת החלטה באחד העניינים הנזכרים באותו סעיף למאן דהוא כלשהו. מאחר והחוקרים הפרטיים קיבלו רישיונות כדין לעסוק. "בהשגת ידיעות על הזולת או באיסופן, לצורכי אחרים ודרך שירות לכל…." (סעיף 1 לחוק החוקרים הפרטיים), הרי שברור כי אין מניעה למסור את המידע האמור גם לחוקרים פרטיים. כאשר אין הם מבקשים את המידע לצורך קבלת החלטות עסקיות של עצמם, אלא לצורך העברת המידע ללקוחותיהם המבקשים זאת מהם.

לסעיף 35

סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, קובע:

"עדות עורך דין דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך-דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך-דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.

הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך-דין או עובד של עורך דין".