הדמיון והמציאות

בדרך כלל, אנחנו נתקלים בשקרנים התובעים את חברת הביטוח בטענה שאינם מסוגלים לעבוד, אך בפועל מתברר שהם אריות של ממש שמסוגלים לעקור הרים…

המקרה שלפנינו שונה: התובע נפצע בתאונת עבודה וטען שאיבד את כושר עבודתו. הפעם לא היה זמן לערוך מעקב, שכן ישיבת גישור נקבעה יומיים מיום הזמנת החקירה. באנו לביתו בצהריים עם סיפור כיסוי והתובע סיפר לנו (בין היתר) שהוא עובד כבר 20 שנה באותו מקום עבודה כמחסנאי, נתן לנו את שם החברה ואף הסביר לנו בפרוטרוט כיצד להגיע לשם. הוא אף נתן לנו את מספר הטלפון במקום העבודה.

שאלנו מדוע לא הלך היום לעבודה והוא סיפר לנו שלא חש בטוב. כשיצאנו מביתו מיהרנו להתקשר למספר הטלפון שמסר לנו כמספר הטלפון של מקום עבודתו. להפתעתנו, ענה לנו התובע עצמו – הסתבר שהוא מסר לנו את מספר הטלפון בביתו. מיד לאחר מכן בדקנו לפי השם אודות החברה שמסר לנו התובע במקום עבודתו. הסתבר שהייתה פעם חברה כזו שנרכשה ע"י חברה אחרת ושוכנת כיום בדרום הארץ (התובע שלנו גר בצפון הארץ). השגנו את מספר הטלפון של נציג החברה בצפון והסתבר שאין להם כלל מחסנאים בצפון, אלא שני משרדים קטנים והוא כלל אינו מכיר את התובע.

הבנו שמדובר באדם הלוקה בנפשו, שהמציא במוחו הקודח מקום עבודה, תפקיד וסיפור כיצד מגיעים למקום, מה הוא עושה בעבודה (לפרטי פרטים!), כיצד הוא מקבל סחורה וכו'. באשר למצבו, האיש נראה לנו בריא לחלוטין מבחינה פיזית (ברור שלא מבחינה נפשית), אבל מה אנחנו – בוחני כליות ולב? לא… אולי מתחת לחזות הבריאה פיזית, הסתתר איזה ריקבון פנימי…