אבקת חלב שווה (הרבה) כסף

סיפורנו נסוב הפעם על גניבה של כמות נכבדה של אבקת חלב ממפעל שעוסק בכגון דא.

המפעל היה מרושת במצלמות אבטחה, מה שלא הפריע לגנבים לפעול בזריזות. בתמונות נראו שלוש משאיות, שרק אחת מהן נראתה בברור בצילומי מצלמות האבטחה, כולל מספר הרישוי שלה.

בצילום, נראה גם גבר לבוש קפוצ'ון ליד המשאית.

מספר המשאיות גם נרשם בכניסה לכביש 6.

עפ"י מספר הרישוי, איתרנו את בעל המשאית, מאחד הכפרים הערבים הגדולים, השוכנים לצידי כביש 6.

הסתבר שהאיש הוא בן למשפחה גדולה והוא עצמו ואחד מאחיו הם מה שמכונה "מוכרים למשטרה", שעסקו בשלל עבירות פליליות, כגון זיוף חשבוניות מס, הובלות של סחורות גנובות למיניהן וכיו"ב.

בחקירה שערכנו בכפר הסתבר, כי אותה משאית מעולם לא נראתה חונה ליד ביתם בכפר וגם לא ראו משאית כזו ברשותם.

ביתם נמצא כ-500 מטר מהכניסה/יציאה מכביש 6.

בדקנו בחצר הבית – פרט למכונית קוריאנית ישנה, לא חנה שם כל רכב.

היות ומהכפר עד לברטעה הסמוכה, המרחק היה קצר וברטעה הוא כפר שנחלק בין ישראל לרשות הפלסטינאית ולמעשה הגבול פרוץ, בדקנו אם מוכרים שם אבקת חלב בשקים בזול. לא מצאנו שהסחורה נמצאת בברטעה.

סרקנו רחוב-רחוב ולא מצאנו את המשאית שצולמה בעת ארוע הגניבה.

חזרנו לכפר בו גרים האחים וחפשנו "לקנות" משאית מסוג זה שנראית בצילומי מצלמות האבטחה.

לא מצאנו כזו לא בכפר וגם לא בחקירת הורי השניים.

מה שכן מצאנו, אגב ספור הכיסוי, היה מספר טלפון נייד של בעל המשאית.

התקשרנו והתבשרנו שהמספר מנותק.

מצאנו כי האב עובד במפעל בשר מקומי. איתרנו את המפעל וערכנו בו חפוש בכיסוי. שקים עם אבקת חלב לא נמצאו.

החלטנו לברר אם ברכב היתה מותקנת מערכת איתוראן או פוינטר. גם אם אלה אינם מחוברים, ניתן עדיין להפעיל אותם מרחוק בעת הצורך.

איתרנו לאחר מאמצים רבים את הבעלים הקודמים של הרכב. לדבריו כשקנה את המשאית היא כבר היתה מאד ישנה ולא היתה מותקנת בה מערכת מעין זו.

הוא עצמו מכר את המשאית לבדואי מהנגב, שאת פרטיו נתן לנו.

התברר כי מדובר בעבריין כבד שכמעט רצח מישהו. הוא הורשע באחזקת נשק ובגניבת טונות של בשר מהמפעל באזור ירושלים וגניבות ממאפייה בחיפה. כיום הוא יושב בכלא.

לבסוף, הגיע אלינו מידע ששתי משאיות עם אבקת חלב נעצרו על ידי המשטרה הפלסטינאית והמשאיות על תכולתן עוכבו במכס ברמאללה.

נציג המכס הפלסטיני הכחיש זאת מכל וכל.

פנינו איפוא לעורך דין ישראלי, שהיה מקורב מאוד לרשות הפלסטינית כולל ליאסר ערפאת בזמנו ומוכר לנו וביקשנו שהוא יפעיל את קשריו ויבדוק את הנושא.

ביקשנו ממנו לבדוק בנוסף, אם מי מהסוחרים באבקת חלב בגדה, הקטין לאחרונה את היקף רכישותיו בצורה ניכרת וכן שיבדוק במפעלים לייצור גלידות או להזנת עגלים (הסתבר שאבקת חלב משמשת גם להזנת עגלים!).

התשובה היתה שלילית: לא נמצאו סחורות או מפעלים כאלה.

לבסוף, החלטנו לירות את הכדור האחרון שנותר לנו בקנה ולשוחח עם בעל המשאית הרשום.

הגענו אליו באמצעות הודעה שהשארנו לאביו והלה חזר אלינו ממספר חסוי. לדבריו מכר את המשאית הנ"ל לפני 8-7 חודשים לאדם מכפר ליד פ"ת, שאת שמו אינו זוכר. יש לו זכרון דברים והוא יתן לנו את השם, אמר.

אמר אמר, אך מאז נעלמו עקבותיו והוא לא שב אלינו.

כאן עצרנו – יש גבול לכל תעלול.

אנו מניחים, כי המשאית אכן חצתה את הקו הירוק בברטעה ופרקה את מטענה באחד המפעלים, או אצל חקלאים שמשתמשים באבקת חלב כתוספת לתזונת עגלים. הוכחות לכך, לא מצאנו לצערנו.

טוב, לא תמיד מצליחים, אנחנו טובים אבל לא סופרמנים.